אחר כך אמר צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך וגו' על המנורה הטהורה. וסמך ענין המנורה לענין הסוכה. לפי שהסוכה היא רמז לז' ענני כבוד. והמנורה היא ג"כ רמז לז' עננים. הם ז' קני המנורה. כי הז' קנים בולטים אל מול נר האמצעי שהוא רמז לאחדות הש"י. ולכן אמר במנורה מקשה בין להדלקה בין לעשייה. ואומר ולקחת סולת. לפי שאמר למעלה ענין המנורה הטהורה. רצה לקשר למעלה ענין לחם הפנים שסידורו היה על שלחן הטהור. עם המנורה הטהורה. ועוד סמך לזה ענין המנורה. לפי שכתב למעלה ויקחו אליך שמן זית זך. וידוע שזה רמז על התורה שנקראת שמן דכתיב לריח שמניך טובים. לפי שהיא מאירה כמו המנורה דכתיב כי נר מצוה ותורה אור. וזהו שמן זית זך בלא שמרים. כי התורה היא טהורה ויש בה כ"ז אותיות עם הכפולות כמנין זך. ולכן אמר בה מערב עד בקר. כאומרו אם לא בריתי יומם ולילה חוקות וכו' ולפי שהתורה לא נבראת אלא בשביל ישראל. והתורה נקראת לחם שנאמר לכו לחמו בלחמי. סמך אליו מיד ולקחת סולת ואפית אותה י"ב חלות. כנגד י"ב שבטי ישראל. ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת. כמו שהיו שני אבני החשן ששה משמותם על האבן האחת. ונתת על המערכת לבונה זכה. שזה רמז לתורה שנקראת לבונה זכה. וזהו זכ"ה ז"ך אותיות של תורה וה' חומשי תורה. והיתה ללחם לאזכרה. כי הלחם הוא רמז לתורה ויש בה ג"כ לחם אבירים ודבר רוחני כמו הלבונה זכה. ולכן אמר והיתה ללחם לאזכרה. ביום השבת יערכנו. לפי שיש בו נפש יתירה. והיתה לאהרן ולבניו. כי הם מורי התורה:
ואמר ויצא בן אשה ישראלית. מפרשה של מעלה יצא כמאמרם ז"ל דרך המלך לאכול פת צונן וכו'. ויפה אמרו שיצא מפרשה של מעלה שפירושו שיצא מכלל התורה הניתנת לבני ישראל. שהפרשה של מעלה כולה רמוזה בתורה. וכן רמז באומרו ויצא שיצא למינות. כמוזכר בדבריהם יצא לתרבות רעה. והוא בן איש מצרי כבר אמרו אחת היתה ופרסמה הכתוב כאומרו ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן. כי ממצרים התחיל מטה דן לילך לאחור ולא לפנים. וכן נאמר בהם לאחרונה יסעו. כי העובד עבודה זרה הולך לאחור ולא לפנים. ולכן כמו שבמצרים התחילו בזנות. נמשך הדבר לשמשון שהיה ממשפחת הדני. לומר לאביו קח לי אותה לאשה כי ישרה היא בעיני. מזמן קדום. והיא היא עבודה זרה דכתיב ביה ובעל בת אל נכר. אחר כך בעגלי זהב וישם האחד בדן. וכן פסל מיכה. באופן שכל זה נמשך משלומית בת דברי למטה דן. וכבר ידעת הטעות הנופל בהתחלות. הוא מעוות בעלילות. לא יוכל לתקון במועצות. כאומרו וזה החלם לעשות. ולכן זה הבן הנמשך אחר אביו המצרי. וזהו ויקוב בן האשה הישראלית את השם. כמאמרם ז"ל שהוא כמו ויקוב חור בדלתו. כי זה כפר בעיקר ועשה אחד אחר. כאומרו כי לא תשתחוה לאל אחר. לכן ויקוב חור בדלתו הוא פירוש ויקוב בן האשה. והוא שנקב חור בדלי"ת של אחד ועשה ממנו אחר. וזהו ויקוב חור בדלתו. ומאין בא לו זה. אמרו בסתרי תורה כי אביו של זה היה המצרי שהרג משה במצרים. דכתיב ויך את המצרי. ואמרו הלהרגני אתה אומר. מכאן אנו למדים שהרגו בשם המפורש. וזה הדבר היה בסוד בין ישראל כאומרו ויטמנהו בחול. וכבר ידעת הסגולה שיש בישראל. שאם יודע אחד מחבירו שהרג את הנפש. אם יפול ריב ביניהם יגלה מה שידע ומה שלא ידע. וכשאמר בכאן וינצו במחנה אולי אמר לו כלה מדברותך ולך אצל נגעים וגלולי אביך שהרגו משה בשם המפורש. וכששמע זה ויקוב בן האשה הישראלית את השם שהרג לאביו. כי אמר אמר איך ה' יצא ממקומו של רחמים לפקוד עון אבי עליו להרגו. ואז ויקוב את השם. ולמה חזר לומר ויקלל. אבל אולי כשידע שמשה הוא העושה וההורג. ויקלל ג"כ למשה. וכל זה רמוז באומרו את השם בהיפוך אותיות הוא משה. אשר עליו אמר ממכון שבתו השגיח. והוא כלול בממטטרון שר הגדול. וזהו משה וזהו השם. והיה חייב על קללת השם ועל קללת משה. לכן ויניחוהו במשמר לפרוש להם על פי ה'. על איזה מהם חייב. ובאתהו התשובה הוצא את המקלל. ולא את הנוקב. כי השי"ת חס על כבוד הצדיק יותר מעל כבודו. כאומרם ז"ל שלא חשש השם על ירבעם שהיה מקטיר לע"ז. ועל ששלח ידו נגד עידו הנביא ותיבש ידו. ולכן אמר בכאן כבודי במקומי מונח. אבל על כבודך הוצא את המקלל וזהו כנגד ויקלל. ולפי שמשה אמר שאין זה ראוי כי קים ליה בדרבא מיניה. ואין כבודו כבוד כנגד כבוד השכינה. לזה חזר ואמר איש כי יקלל אלהיו וגו' ונוקב שם ה' מות יומת. שהיה מדת חדא דאית בה תרתי. בענין שכבוד הרב וכבוד התלמיד שוין:
ובזוהר אמרו איש כי יקלל אלהיו. ולא אמר אלהים אלא אלהיו. ולא אלוה אחר. אלא שהוא לקחו לאלוה. ואין ראוי לפגום כבודו ולקללו. וזהו איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו. כי ראוי הוא לעונש. אבל נוקב שם ה' מות יומת. כי זהו השם המיוחד ית'. וסמך לכאן ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת. וראוי היה לומר בראשונה ויוציאו את המקלל. ועוד מה ענין זה לזה. אבל זה יורה על מה שפירשתי באומרו שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם. והשופך דמים הוא ממעט את הדמות. ולכן בא דיבור לא תרצח כנגד אנכי ה' אלהיך. להודיענו שהרוצח כביכול הוא ממעט את הדמות אחר שנברא בצלם. לכן חשש הש"י לכבוד הצדיק יותר מעל כבודו. וזהו שאמר גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה. ולכן רצה הש"י להודיענו בכאן זה השורש הגדול. כי השם שוקל כבוד הבריות כמו כבודו. וכמו שאמר בכאן ונוקב שם ה' מות יומת. כן אמר ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת. אחר שהרוצח הוא ממעט את הדמות כמו המקלל. ולהודיענו שהם שוים סמך מיד ואמר ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת. כמו שאמרתי בכבודי ונוקב שם ה' מות יומת. וכן ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו. אחר שישראל הם כולם כאיש אחד. ולכן משפט אחד יהיה לכם. אחר שאני ה' אלהיכם. ואתם עשוים בצלמי בצלם אלהים. וזה כפתור ופרח. ונ"ל שזה הסוד רמוז באומרם ז"ל עד שיפרש שם בשם ה'. וזהו ונוקב שם ה'. ואמרו כיצד הוא שם בשם כמו יכה יוסי את יוסי. ולמה הוצרכו לזה ולא אמר משל אחר. או יאמרו יקלל יוסי את יוסי. אבל אומרם יכה יוסי את יוסי גלו לנו כל זה לפי שסמך לכאן ואיש כי יכה. כי זהו יכה יוסי את יוסי לומר כי כמו שהנוקב שם בשם חייב מיתה. כן יכה יוסי את יוסי חייב מיתה. אחר שהוא ממעט את הדמות. ורמזו בזה כי אין חלוק בין שם לשם ובין יכה יוסי את יוסי. ולקחו הדבר ברמז כי כבוד אלהים הסתר דבר:
וחתם הפרשה ויוציאו את המקלל. לפי שעדיין לא נסע מדין מקלל. אחר שדין מכה ומקלל שוים ואמר ויוציאו את המקלל. לרמוז שהש"י קנא לכבוד משה באומרו הוצא את המקלל. ולכן לכבוד משה וירגמו אותו אבן. וחזר לומר ובני ישראל עשו כאשר צוה ה' את משה. לרמוז כי בכאן כלול מה שאמר הש"י ונוקב שם ה' מות יומת רגום ירגמו בו כל העדה. וכן רמז באומרו ובני ישראל עשו. אע"פ שלא היה ראוי לעשות. כי כבוד הרב יותר שקולה מכבוד התלמיד. אבל עשו הדבר לקיים גזירת מלך. בענין שכל העם ישמעו וייראו ולא ישלחו ידם ופיהם במשיח ה':
